ממצאים שפירים בעפעף

חלק מהמדריך המלא שלנו על גידולי עור בעפעפיים — עמוד זה עוסק לעומק בנגעים שפירים בעפעפיים.

נגעים שפירים בעפעפיים

רוב הנגעים בעפעפיים הם שפירים. הם מקובצים לפי רקמת המוצא — אפיתליאליים, בלוטיים, כלי דם ודלקתיים. המשימה הקלינית המרכזית היא להבחין בין נגעים שפירים לנגעים טרום-ממאירים או ממאירים, שעשויים להיראות דומים באופן מטעה.

נגעים אפיתליאליים

פפילומה קשקשית (סיגית עור) היא הנגע השפיר הנפוץ ביותר בעפעף — גידול רך, עם גבעול או בסיס רחב, הנובע מהאפידרמיס, לרוב בשולי העפעף או בזווית הפנימית של העין. חלקן קשורות ל-HPV, אך רבות אינן קשורות; הטיפול הוא כריתה פשוטה בגזירה.

קרטוזיס סבוראי מופיע כפלאק חום, שעוותי, כ“מודבק”, בעל משטח קטיפתי או יבלתי. הוא שפיר וניתן להסתפק במעקב; כריתה או טיפול בהקפאה מבוצעים אם הוא מסב אי נוחות או מפריע מבחינה קוסמטית.

קרטואקנתומה היא קשרית בצורת גביע הגדלה במהירות, עם פקק קרטין מרכזי, המופיעה תוך שבועות ולעיתים לאחר מכן נסוגה. מכיוון שקלינית לא ניתן להבדיל אותה מקרצינומה של תאי קשקש, נדרשת כריתה עם אישור פתולוגי.

קרטוזיס אקטיני הוא נגע אפיתליאלי טרום-ממאיר הנגרם מנזק מצטבר של קרינת UV. הוא מופיע כאזור מחוספס, אדום ומקומח בעור החשוף לשמש. ללא טיפול, אחוז קטן מהנגעים מתקדם עם הזמן לקרצינומה של תאי קשקש. אפשרויות הטיפול כוללות הקפאה, טיפולים מקומיים לשדה (למשל 5-פלואורואורציל, אימיקווימוד, טיפול פוטודינמי) וכריתה כאשר לא ניתן לשלול ממאירות.

ציסטות

ציסטות הכלה אפידרמליות הן קשרים חלקים, מוצקים, בצבע העור, הנוצרים מאפיתל מקרטין כלוא. הן הציסטות הנפוצות ביותר בעפעף והטיפול הוא כריתה מלאה של דופן הציסטה.

ציסטות דרמואידיות הן כוריסטומות מולדות המכילות זקיקי שיער ומבני נספחים. הן מופיעות בדרך כלל בשפה העליונה-צדית של arch ארובת העין (תפר פרונטוזיגומטי) או בצד העליון-מדיאלי. דרמואידים אינם נסוגים ונכרתים באופן אלקטיבי — קרע שלהם גורם לדלקת גרנולומטית קשה.

ציסטות בצינורות זיעה (הידרוציסטומות אקריניות או אפוקריניות) מופיעות כציסטות שקופות מלאות בנוזל לאורך שולי העפעף. הן עלולות לגדול במזג אוויר חם. מרסופיאליזציה או כריתה מרפאות.

נגעי כלי דם

המנגיומה קפילרית (המנגיומה של תינוקות) היא הגידול הנפוץ ביותר בארובת העין וסביבה בילדות. היא מתרבה במהירות בשנה הראשונה לחיים ולאחר מכן נסוגה לאט — כ-90–95% חלפו עד גיל 9. אם הנגע גורם לעין עצלה, אסטיגמטיזם או נפילת עפעף משמעותית, יש התוויה לטיפול מוקדם בפרופרנולול דרך הפה.

כתם יין (נבוס פלמאוס) הוא malformation כלי דם הקיים מלידה ואינו נסוג. כתמי יין נרחבים בתחום V1 עשויים להיות קשורים לתסמונת סטרג׳-וובר ומחייבים סקירה לגלאוקומה. לייזר צבע פעמי הוא הטיפול העיקרי.

גרנולומה פיוגנית מופיעה כקשרית כלי דם אדומה, מדממת, הגדלה במהירות, בדרך כלל לאחר טראומה קלה או ניתוח. למרות שמה, היא אינה זיהומית. הטיפול הוא כריתה.

נגעים פיגמנטריים (נבי)

נבי בעפעף עשויים להיות ג׳נקשנליים, מורכבים או אינטרדרמליים. נבוס בשולי העפעף שכיח ולרוב יציב במשך שנים. התוויות לכריתה כוללות שינוי בגודל, בצורה או בצבע, או דימום — כולם מעלים חשד למלנומה. נבוס של אוטה (מלנוציטוזיס אוקולודרמלית) מערב את העור סביב העין ואת האפיסקלרה ונושא סיכון קטן למלנומה של הענבית; מומלץ מעקב אצל רופא עיניים.

קסנתלזמה

קסנתלזמה פלפברום הן פלאקים צהבהבים ורכים של מקרופאגים עמוסי שומנים (תאי קצף) המשקעים בדרמיס השטחי של העפעפיים הפנימיים. הן הצורה הנפוצה ביותר של קסנתומה עורית. כ-50% מהחולים בקסנתלזמה סובלים מהפרעת שומנים בסיסית (היפרכולסטרולמיה, היפרטריגליצרידמיה או דיסליפידמיה מעורבת) — בדיקת פרופיל שומנים בצום והערכת סיכון קרדיווסקולרי מתאימות בהערכה הראשונית.

קסנתלזמה היא שפירה ואינה נושאת סיכון להתמרה ממאירה. ההתוויות לטיפול הן קוסמטיות. האפשרויות כוללות:

• כריתה כירורגית — האמינה ביותר לנגעים מוגבלים; קיים סיכון לאקטרופיון אם מוסרים שטחים גדולים סמוך לשולי העפעף
• אבלציה כימית בחומצה טריכלורואצטית (TCA) — TCA בריכוז 70–100% ביישום בעזרת מרח דק; לעיתים קרובות נדרשים מספר טיפולים
• אבלציה בלייזר CO₂ או Er:YAG — שליטה מדויקת בעומק; יעילה בנגעים דקים ושטחיים
• הקפאה — פחות נפוצה בשל סיכון להיפופיגמנטציה

הישנות שכיחה ללא קשר לשיטת הטיפול, במיוחד אם הדיסליפידמיה הבסיסית אינה מאוזנת. טיפול בסטטינים או שינוי תזונתי עשויים להאט את ההישנות אך אינם גורמים באופן אמין לנסיגה.

מולוסקום קונטגיוזום

מולוסקום קונטגיוזום הוא זיהום עורי ויראלי שכיח הנגרם על ידי נגיף המולוסקום קונטגיוזום (MCV), נגיף מקבוצת ה-Poxvirus. בעפעפיים ובעור סביב העין הוא מופיע כפפולות קטנות בצבע העור, בצורת כיפה, עם שקע מרכזי אופייני, בדרך כלל בקוטר 2–5 מ״מ. הנגעים עשויים להיות בודדים או מרובים. המצב שכיח ביותר בילדים, באנשים עם דיכוי חיסוני ובמבוגרים שנדבקים במגע עור לעור.

משמעות עינית: נגעי מולוסקום סביב העין הממוקמים בשולי העפעף או בסמוך להם עלולים לשחרר חלקיקי נגיף אל פני העין ולגרום לדלקת לחמית זקיקית כרונית, שלעיתים קרובות מאובחנת בטעות כדלקת לחמית אלרגית או ויראלית. דלקת הלחמית בדרך כלל לא תחלוף עד לטיפול בנגעי העפעף. בכל מטופל עם דלקת לחמית זקיקית כרונית חד-צדדית ללא הסבר יש לבדוק בקפידה את שולי העפעפיים לאיתור נגעי מולוסקום.

האבחנה היא קלינית, על סמך המראה האופייני עם השקע המרכזי. בהיסטולוגיה (אם מבוצעת) נראים גופיפי הכלה אאוזינופיליים בתוך הציטופלזמה — גופיפי הנדרסון-פטרסון — בקרטינוציטים של האפידרמיס.

אפשרויות טיפול:

• קיורטאז׳ (גרידה) — הסרה פשוטה של הפקק המרכזי; יעילה ונפוצה; בילדים משתמשים בהרדמה מקומית טופיקלית
• הקפאה — מריחת חנקן נוזלי על נגעים בודדים; ייתכן שיידרשו מספר טיפולים
• חומצה טריכלורואצטית (TCA) — אבלציה כימית של נגעים בודדים בעזרת מרח דק
• מעקב — הנגעים חולפים מעצמם תוך 6–18 חודשים באנשים עם חיסון תקין; מתאים לנגעים א-תסמיניים הרחוקים משולי העפעף

יש לטפל בהקדם בנגעים בשולי העפעף הגורמים לדלקת לחמית זקיקית. מטופלים עם דיכוי חיסוני עלולים לפתח מולוסקום נרחב או עמיד לטיפול הדורש טיפול מערכתי.