Benign Eyelid Lesions

חלק מהמדריך המלא שלנו על גידולי עור בעפעפיים — עמוד זה עוסק לעומק בנגעים שפירים של העפעף.

נגעים שפירים של העפעף

רוב הנגעים בעפעף הם שפירים. הם מסווגים לפי רקמת המקור — אפיתליאלית, בלוטית, כלי-דמית ודלקתית. המשימה הקלינית המרכזית היא להבחין בין נגעים שפירים לבין נגעים טרום-ממאירים או ממאירים, שעשויים להיראות דומים באופן מטעה.

נגעים אפיתליאליים

פפילומה קשקשית (תג עור) היא הנגע השפיר השכיח ביותר בעפעף — גידול רך, גבעולי או שטוח, המתפתח מהאפידרמיס, לרוב בשולי העפעף או בזווית העין הפנימית (medial canthus). חלקן קשורות ל-HPV, אף שרבות אינן; הטיפול הוא כריתה פשוטה בגזירה.

קרטוזיס סבוריאית מופיעה כרובד חום שעווני בעל מראה "מודבק" עם משטח קטיפתי או יבלתי. הנגע שפיר וניתן להסתפק במעקב; כריתה או קריותרפיה מבוצעות אם קיימים תסמינים או הפרעה אסתטית.

קרטואקנתומה היא גוש הגדל במהירות, בצורת גביע, עם פקק קרטין מרכזי, המופיע תוך שבועות ולאחר מכן עשוי לסגת. מכיוון שלא ניתן להבדילה קלינית מקרצינומה של תאי קשקש, נדרשת כריתה עם אישור פתולוגי.

קרטוזיס אקטינית היא נגע אפיתליאלי טרום-ממאיר הנגרם מנזק מצטבר של קרינת UV. היא מופיעה כרבב מחוספס, אדמדם ומקושקש בעור החשוף לשמש. ללא טיפול, אחוז קטן מהנגעים מתקדם עם הזמן לקרצינומה של תאי קשקש. אפשרויות הטיפול כוללות קריותרפיה, טיפולי שדה מקומיים (למשל 5-פלואורואורציל, אימיקווימוד, טיפול פוטודינמי) וכריתה כאשר לא ניתן לשלול ממאירות.

ציסטות

ציסטות אפידרמליות (epidermal inclusion cysts) הן גושים חלקים, מוצקים, בגוון העור, הנוצרים מאפיתל מקרטן כלוא. אלו הציסטות השכיחות ביותר בעפעף, והטיפול הוא כריתה מלאה של דופן הציסטה.

ציסטות דרמואידיות הן כוריסטומות מולדות המכילות זקיקי שיער ומבנים נספחים. באופן קלאסי הן מופיעות בשפת הארובה העליונה-רקתית (תפר פרונטו-זיגומטי) או עליונה-פנימית. דרמואידים אינם נסוגים ונכרתים באופן אלקטיבי — קרע גורם לדלקת גרנולומטוזית קשה.

ציסטות של צינוריות זיעה (הידרוציסטומה אקרינית או אפוקרינית) מופיעות כציסטות שקופות מלאות נוזל לאורך שולי העפעף. הן עשויות לגדול במזג אוויר חם. מרסופיאליזציה או כריתה מביאות לריפוי.

נגעים כלי-דמיים

המנגיומה קפילרית (המנגיומה של הינקות) היא הגידול השכיח ביותר בארובה ובאזור סביב העין בילדות. היא מתרבה במהירות בשנת החיים הראשונה ולאחר מכן נסוגה לאט — כ-90–95% נעלמות עד גיל 9. אם הנגע גורם לאמבליופיה, אסטיגמציה או צניחת עפעף (ptosis) משמעותית, מומלץ טיפול מוקדם בפרופרנולול פומי.

כתם יין (nevus flammeus) הוא מום כלי-דם הקיים מלידה ואינו נסוג. כתמי יין נרחבים בהתפלגות V1 עשויים להיות קשורים לתסמונת Sturge-Weber ומחייבים סקירה לגלאוקומה. לייזר pulsed-dye הוא הטיפול העיקרי.

גרנולומה פיוגנית מופיעה כגוש כלי-דם אדום, מדמם, הגדל במהירות, בדרך כלל לאחר חבלה קלה או ניתוח. למרות שמה, אין מדובר בזיהום. הטיפול הוא כריתה.

נגעים פיגמנטריים (נבוסים)

נבוסים בעפעף עשויים להיות junctional, compound או תוך-דרמליים. נבוס בשולי העפעף שכיח ולעיתים קרובות יציב במשך שנים. התוויות לכריתה כוללות שינוי בגודל, בצורה, בצבע או דימום — כל אלה מעלים חשד למלנומה. נבוס של Ota (מלנוציטוזיס אוקולודרמלית) מערב את עור סביב העין ואת האפיסקלרה, ונושא סיכון קטן למלנומה של ה-uvea; מומלץ מעקב עיניים.

קסנתלזמה

קסנתלזמה פלפברארום היא רבדים רכים בצבע צהבהב, המורכבים ממקרופאגים עמוסי שומן (תאי קצף) המושקעים בדרמיס השטחי של החלק הפנימי של העפעפיים. זוהי הצורה השכיחה ביותר של קסנתומה עורית. כ-50% מהמטופלים עם קסנתלזמה סובלים מהפרעה בשומני הדם ברקע (היפרכולסטרולמיה, היפרטריגליצרידמיה או דיסליפידמיה מעורבת) — לכן מתאים לבצע פאנל שומנים בצום והערכת סיכון קרדיווסקולרי בהערכה הראשונית.

קסנתלזמה היא נגע שפיר ואינה נושאת סיכון להתמרה ממאירה. ההתוויות לטיפול הן אסתטיות. האפשרויות כוללות:

• כריתה כירורגית — האמינה ביותר לנגעים ממוקדים; קיים סיכון לאקטרופיון אם מוסרים שטחים גדולים בסמוך לשולי העפעף
• אבלציה כימית בחומצה טריכלורואצטית (TCA) — TCA בריכוז 70–100% המיושם במריחה עדינה; לרוב נדרשים מספר טיפולים
• אבלציה בלייזר CO₂ או Er:YAG — שליטה מדויקת בעומק; יעילה לנגעים דקים ושטחיים
• קריותרפיה — פחות בשימוש בשל הסיכון לירידה בפיגמנטציה

הישנות שכיחה ללא קשר לשיטת הטיפול, במיוחד כאשר הדיסליפידמיה שברקע אינה מאוזנת. טיפול בסטטינים או שינוי תזונתי עשויים להאט את ההישנות, אך אינם גורמים לנסיגה באופן אמין.

מולוסקום קונטגיוזום

מולוסקום קונטגיוזום הוא זיהום עורי ויראלי שכיח הנגרם על ידי נגיף המולוסקום קונטגיוזום (MCV), נגיף ממשפחת האבעבועות. בעפעפיים ובעור סביב העין הוא מופיע כפפולות קטנות בצבע העור, בצורת כיפה, עם שקע מרכזי אופייני (אומביליקציה), בקוטר של 2–5 מ"מ בדרך כלל. הנגעים עשויים להיות בודדים או מרובים. המצב שכיח בעיקר בילדים, במדוכאי חיסון ובמבוגרים הנדבקים במגע עור-לעור.

משמעות עינית: נגעי מולוסקום סביב העין הממוקמים בשולי העפעף או בסמוך להם עלולים לפזר חלקיקים ויראליים אל פני העין ולגרום לדלקת לחמית זקיקית כרונית, המאובחנת לעיתים קרובות בטעות כדלקת לחמית אלרגית או ויראלית. דלקת הלחמית בדרך כלל לא תחלוף עד לטיפול בנגעי העפעף. בכל מטופל עם דלקת לחמית זקיקית כרונית חד-צדדית ללא הסבר יש לבדוק בקפידה את שולי העפעפיים לאיתור נגעי מולוסקום.

האבחנה היא קלינית, על סמך המראה האופייני עם השקע המרכזי. בהיסטולוגיה (אם מבוצעת) נראים גופיפי הסגר תוך-ציטופלזמיים אאוזינופיליים — גופיפי Henderson-Paterson — בקרטינוציטים של האפידרמיס.

אפשרויות טיפול:

• קורטאז' — הסרה פשוטה של הפקק המרכזי; יעיל ונפוץ; בילדים נעשה שימוש בהרדמה מקומית
• קריותרפיה — יישום חנקן נוזלי על נגעים בודדים; ייתכן שיידרשו מספר טיפולים
• חומצה טריכלורואצטית (TCA) — אבלציה כימית של נגעים בודדים באמצעות מריחה עדינה
• מעקב — הנגעים נעלמים באופן ספונטני תוך 6–18 חודשים אצל אנשים בעלי מערכת חיסון תקינה; מתאים לנגעים א-תסמיניים המרוחקים משולי העפעף

נגעים בשולי העפעף הגורמים לדלקת לחמית זקיקית יש לטפל ללא דיחוי. מטופלים מדוכאי חיסון עלולים לפתח מולוסקום נרחב או עמיד לטיפול, המצריך טיפול מערכתי.