חלק מהמדריך המלא שלנו בנושא זיהומים של העפעפיים והארובה — עמוד זה עוסק לעומק בצלוליטיס פרהספטלי וצלוליטיס אורביטלי.
הגבול הקריטי: המחיצה האורביטלית (Orbital Septum)
זיהומים סביב העין מסווגים לפי ציון דרך אנטומי אחד: המחיצה האורביטלית — יריעה סיבית העוברת משפת הארובה אל תוך העפעפיים וחוצצת בין הרקמה הרכה של העפעף לבין הארובה עצמה. זיהום לפני המחיצה (צלוליטיס פרהספטלי) מטופל בדרך כלל באנטיביוטיקה בלבד. זיהום מאחורי המחיצה (צלוליטיס אורביטלי) מקיף את העין, את שרירי העין החיצוניים ואת עצב הראייה — ומטופל כמצב חירום.
צלוליטיס פרהספטלי
צלוליטיס פרהספטלי הוא זיהום של העפעף והרקמה הרכה סביב העין. הוא נובע בדרך כלל ממקור עורי — עקיצת חרק, שעורה (hordeolum), כלזיון, חבלה, או התפשטות משק הדמעות (dacryocystitis) או מהסינוסים. בין החיידקים השכיחים: Staphylococcus aureus, Streptococcus pneumoniae, ו־(בשכיחות נמוכה יותר מאז החיסון השגרתי) Haemophilus influenzae.
- סימנים: נפיחות של העפעף, אודם, חום מקומי ורגישות
- תקין באופן קריטי: ראייה, תגובות אישונים, תנועות עיניים ומיקום גלגל העין — העין עצמה שקטה ונוחה
ילדים גדולים יותר ומבוגרים עם זיהום פרהספטלי קל מטופלים באנטיביוטיקה פומית ובמעקב צמוד; על המטופלים לפנות לטיפול מיידי אם מופיעים כאב בתנועות העיניים, ראייה כפולה או ירידה בראייה, בליטה של העין, או אם אין שיפור תוך 24–48 שעות, שכן אלו עשויים לסמן התקדמות לצלוליטיס אורביטלי. תינוקות, מי שאינם מחוסנים, וכל מטופל שמצבו מחמיר תחת טיפול פומי מאושפזים לקבלת אנטיביוטיקה תוך ורידית.
צלוליטיס אורביטלי — מצב חירום
צלוליטיס אורביטלי הוא זיהום של הרקמות שמאחורי המחיצה. בקירוב 90% מהמקרים מתפשטים מסינוסיטיס חיידקית (בעיקר מסינוסי האתמואיד, המופרדים מהארובה בעצם דקיקה כנייר); היתר נובעים מחבלה, ניתוח או התפשטות מזיהום סמוך.
- סימני אזהרה: כאב בתנועות העין, הגבלה בתנועות העין, פרופטוזיס (בליטת העין), ראייה כפולה, ירידה בראייה, פגם אישוני אפרנטי, וחום
- סיבוכים מחשש: מורסה תת־פריאוסטלית או אורביטלית, תסמונת קודקוד הארובה (orbital apex syndrome), פגיעה בעצב הראייה, ותרומבוזיס של הסינוס הקברנוזי
הערכה
כל חשד למעורבות אורביטלית מחייב CT של הארובות והסינוסים — לאישור מחלת סינוסים, לחיפוש מורסה תת־פריאוסטלית או אורביטלית המצריכה ניקוז ניתוחי, לשלילת גוף זר שנותר לאחר חבלה, ולשלילת גידול. תרביות דם נלקחות לפני מתן אנטיביוטיקה. הראייה, ראיית הצבעים, האישונים, תנועות העיניים והלחץ התוך־עיני מנוטרים באופן סדרתי — החמרה למרות אנטיביוטיקה תוך ורידית מרמזת על היווצרות מורסה.
טיפול
- פרהספטלי: אנטיביוטיקה פומית במקרים קלים במבוגרים/ילדים גדולים; טיפול תוך ורידי לתינוקות או במקרה של החמרה.
- אורביטלי: אשפוז ואנטיביוטיקה תוך ורידית רחבת טווח המכסה קוקים גרם־חיוביים, H. influenzae, ואנאירובים — בדרך כלל 7–10 ימים תוך ורידית ולאחר מכן 10–14 ימים של טיפול פומי, עם ייעוץ מומחה למחלות זיהומיות לפי הצורך.
- ניקוז ניתוחי: במקרה של מורסה תת־פריאוסטלית או אורביטלית, או היעדר שיפור תחת אנטיביוטיקה תוך ורידית — לעיתים קרובות בשילוב עם ניקוז אנדוסקופי של הסינוסים כמקור הזיהום.
מנתח אוקולופלסטי מטפל בהיבט האורביטלי של זיהומים אלה — ניטור עצב הראייה, ניקוז מורסות, ותיאום הטיפול עם רופאי אף־אוזן־גרון ומחלות זיהומיות.