סקירה כללית
← חזרה לסקירת גידולי ארובת העין · גידולי ארובה במבוגרים →
האבחנה המבדלת של נגעים תופסי מקום בארובת העין בילדים שונה במידה ניכרת מזו של מבוגרים. רוב גידולי הארובה בילדים הם נגעים התפתחותיים שפירים, אך יש לשקול רבדומיוסרקומה — הגידול הממאיר השכיח ביותר בארובת העין בילדות — בכל נגע שגדל במהירות.
גידולי הארובה השכיחים ביותר בילדים
- ציסטה דרמואידית — השכיחה ביותר בסך הכול (שפירה)
- המנגיומה קפילרית (המנגיומה של הינקות)
- מלפורמציה לימפטית (לימפאנגיומה)
- רבדומיוסרקומה — הממאירות השכיחה ביותר; מצב חירום אמיתי
לא גידול — להשוואה
בילד עם פרופטוזיס (בליטת גלגל העין), יש לשקול גם מצבים מחקים: צלוליטיס ארובתי (האבחנה המבדלת החדה המרכזית — חובה לשלול), וכן פסאודוטומור של הארובה (IOIS), מחלת ארובה הקשורה ל-IgG4, ומחלת עיניים על רקע בלוטת התריס.
המנגיומה קפילרית (המנגיומה של הינקות)
הגידול הווסקולרי השכיח ביותר בינקות והגידול הפריאוקולרי השכיח ביותר בילדות. רובן מערבות את העפעף ואת הארובה הקדמית; נגעים עמוקים בארובה גורמים לפרופטוזיס. הרוב נסוגים באופן ספונטני, אך נגעים החוסמים את הציר הראייתי, לוחצים על גלגל העין או גורמים לסטייה של העיניים מסכנים בהתפתחות אמבליופיה ומטופלים — כיום לרוב באמצעות פרופרנולול פומי.
מדריך מלא: המנגיומה קפילרית — מהלך טבעי, סיכון לראייה וטיפול →
ציסטות דרמואידיות
ציסטות דרמואידיות הן הנגעים תופסי המקום השכיחים ביותר בארובה בילדות והגידול השפיר השכיח ביותר בארובה בסך הכול. הן כוריסטומות (רקמה תקינה במיקום לא תקין) — ציסטות מרופדות אפיתל המכילות קרטין, שיער וחומר חלבי, הנוצרות לאורך קווי התפרים מאקטודרם שנלכד במהלך ההתפתחות העוברית. המיקום הקלאסי הוא שפת הארובה העליונה-צדדית (תפר פרונטו-זיגומטי), ומופיע כנגע חלק, לא רגיש ונייד בילד.
דרמואידים אינם נסוגים. הם מוסרים בניתוח אלקטיבי — בדרך כלל לפני גיל בית הספר. הסרה מלאה עם דופן ציסטה שלמה היא הכרחית: קרע של הציסטה משחרר תוכן מגרה מאוד וגורם לתגובה דלקתית גרנולומטוטית קשה המקשה על הסרה מלאה. דרמואידים עמוקים המתפשטים דרך הדופן הצדדית של הארובה אל תוך הפוסה הטמפורלית מחייבים תכנון בעזרת CT לפני הניתוח.
מלפורמציה לימפטית (לימפאנגיומה)
מלפורמציות לימפטיות הן מלפורמציות וסקולריות מולדות של צינוריות לימפה המחוברות באופן לא תקין. בשונה מהמנגיומות, הן אינן נסוגות. הן מסתננות באופן מפושט לרקמות הארובה ועלולות להתרחב בפתאומיות (”דימום לתוך הציסטה“ — ציסטות שוקולד) בעקבות זיהומים בדרכי הנשימה העליונות או חבלה, ולגרום לפרופטוזיס כואב וחריף.
הטיפול מאתגר בשל אופיין החודרני. האפשרויות כוללות מעקב בנגעים יציבים, סקלרותרפיה (הזרקת OK-432 או דוקסיציקלין) לרכיבים הציסטיים, וכריתה כירורגית של הרכיבים הנגישים. כריתה מלאה מושגת לעיתים נדירות בלבד. סירולימוס (מעכב mTOR) הראה תועלת במלפורמציות וסקולריות מורכבות שאינן מגיבות לטיפולים אחרים.
רבדומיוסרקומה
הממאירות הראשונית השכיחה ביותר בארובת העין בילדות. ההופעה האופיינית היא פרופטוזיס מתקדם במהירות או הזזה של גלגל העין בילד (גיל ממוצע כ-7), לעיתים עם נפיחות עפעף שעלולה להיות מאובחנת בטעות כצלוליטיס ארובתי או כשעורה (כלזיון). כל נגע בארובה שגדל במהירות בילד נחשב רבדומיוסרקומה עד שיוכח אחרת: נדרשים הדמיה וביופסיה דחופות. עם טיפול רב-אופני מודרני (כימותרפיה והקרנות לאחר ביופסיה), ההישרדות במחלה ארובתית מקומית עולה על 90% — אך התוצאות תלויות בזיהוי מהיר.