חלק מהמדריך המלא שלנו בנושא גידולי עור בעפעפיים — עמוד זה עוסק בהרחבה בקרצינומה של תאי קשקש.
קרצינומה של תאי קשקש (Squamous Cell Carcinoma)
קרצינומה של תאי קשקש (SCC) היא הממאירות השנייה בשכיחותה בעפעפיים, ומהווה כ־5%–10% מסרטני העפעף. היא נובעת מקרטינוציטים של האפידרמיס ובעלת פוטנציאל גרורתי גבוה משמעותית מזה של BCC — גרורות לבלוטות לימפה אזוריות מתרחשות ב־1%–24% מהמקרים של SCC פריאוקולרית, בהתאם לתת־הסוג, לעומק ולמיקום.
גורמי סיכון: חשיפה מצטברת לקרינת UV, קרטוזיס אקטינית (נגע מקדים), דיכוי חיסוני (מושתלי איברים סולידיים נמצאים בסיכון מוגבר באופן דרמטי), xeroderma pigmentosum, דלקת כרונית או צלקות, וטיפול קרינתי קודם.
מראה קליני: SCC מתפתחת לעיתים קרובות בתוך קרטוזיס אקטינית ומופיעה כרובד מוקשה, אריתמטוטי וקשקשי שעלול להתכייב. בשונה מ־BCC, השוליים נוטים להיות פחות מוגדרים היטב, והנגע עשוי להיות קשה למישוש או מקובע למבנים עמוקים. העפעף התחתון ושפת העפעף הם אתרים שכיחים.
מאפיינים בסיכון גבוה המעלים את הסיכון להישנות ולגרורות: פלישה פרינוירלית, עובי גידול > 2 מ"מ, היסטולוגיה מובחנת בצורה גרועה, נגע חוזר, מטופל מדוכא חיסון, ומיקום בשפת העפעף או בקנתוס המדיאלי. SCC פריאוקולרית בסיכון גבוה מצדיקה ביופסיה של בלוטת הזקיף או הדמיה אלקטיבית של בלוטת הרוק (פרוטיד) והצוואר.
טיפול: ניתוח Mohs עם שחזור באותו יום הוא הטיפול המועדף ב־SCC פריאוקולרית ראשונית. כריתה מקומית רחבה עם בקרת חתך קפוא (frozen section) היא חלופה. טיפול קרינתי משלים משמש במקרים של פלישה פרינוירלית, שוליים חיוביים שלא ניתן לנקות ניתוחית, או מחלה בבלוטות לימפה אזוריות. טיפול אנטי־PD-1 (cemiplimab) מאושר ל־SCC מתקדמת מקומית או גרורתית שאינה מתאימה לניתוח או לקרינה.